החלטה בתיק בפ"מ 1959-01-13

לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 30 ימים, שהוטלה על המבקש בתאריך 04.01.13 על ידי קצין משטרה.

1.       בהתאם לכתב האישום, נהג המבקש בשכרות, שכן בבדיקת נשיפה נמצא בגופו ריכוז של 320 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

2.       ב"כ המבקש עתר לביטול הפסילה המנהלית או לקיצור התקופה. לדבריו, לא קיימות ראיות לכאורה לנהיגת המבקש ברכב שכן הרכב לא נסע אלא נמצא תקוע בבוץ. הסנגור הפנה לטופס החילוץ בו נרשם "דפוק" וטען כי עברו התעבורתי של המבקש נקי והוא זקוק לרישיון הנהיגה כדי להסיע את אביו הנכה לטיפולים. לא הוצגו מסמכים רפואיים למעט תג נכה.

3.       ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי קיימות ראיות לכאורה הן לנהיגת המבקש והן לעבירת השכרות המיוחסת לו וכי מסוכנות המבקש נלמדת מחומרת העבירה דנן ומעברו התעבורתי.

4.       לאחר שעיינתי בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום:

השוטר יואל גולדשטיין רשם במזכר שערך את נסיבות העבירה. לפי רישומיו, בעת שהיה בניידת עם לסרי עזר הבחין ברכבו של המבקש " נוסע מדרך עפר לכיוון הכביש. הרכב נתקע בבוץ בכניסה לכביש". מן המזכר עולה אפוא כי הרכב היה בנסיעה ורק לאחר מכן נתקע בבוץ.

עוד עולה מאותו מזכר כי השוטרים סייעו למבקש ותוך כדי שיחה עמו הריחו ריח חריף של אלכוהול. המבקש סירב לבצוע נשיפון וכשהסכים לבסוף - נכשל בבדיקה. בעקבות זאת עוכב לבדיקת ינשוף.

לפי דו"ח עיכוב ולפי "דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות" הודה המבקש בשתיית 2 בירות ואקסל, מפיו עלה ריח חזק של אלכוהול, התנהגותו עליזה, אך הופעתו מסודרת. השוטר לוגסי התרשם כי הנהג נתון תחת השפעת אלכוהול  קלה. 

בתגובתו בעת השימוע אמר המבקש: "אני מצטער", הודה בשתיית שתי בירות ו-2 רדבול ולא טען כי לא נהג ברכב או שהרכב לא נסע.

מפלטי בדיקת הינשוף, מ"דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף" ומדו"ח "נסיבות המקרה", עולה כי תוצאות בדיקת הינשוף הצביעו על ריכוז של 320 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

בהתאם לדוחות של השוטרים, נשמרו 15 דקות ללא שתייה, אכילה, הקאה או עישון, שכן המבקש היה תחת השגחה כל העת. 

כראיה לכך שהמבקש לא נהג ברכב, טען הסנגור כי הרכב אינו תקין והפנה לטופס חילוץ הרכב. ואולם, בטופס לא נרשמה מהות התקלה ברכב ולא נרשם שהרכב אינו מסוגל לנסוע. משכך, על טענה זו להתברר במסגרת התיק העיקרי.

מן המקובץ עולה, כי קיימות ראיות לכאורה טובות להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

5.       נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה ביותר המעידה מעצם טיבה וטבעה על הסיכון הנשקף מהמשך נהיגת המבקש לשלום ציבור המשתמשים בדרך.

6.       המבקש נוהג משנת 2007 ומאז צבר לחובתו 5 הרשעות תעבורה קודמות, האחרונה משנת 2009.   עברו של המבקש אינו מכביד, אולם אין די בו כדי להפיג את המסוכנות העולה מחומרת העבירה דנן, בראי קיומן של ראיות לכאורה להוכחתה. יצוין כי בין הרשעותיו הקודמות, שתי עבירות של נהיגה ברכב לא תקין שלא נאסר בשימוש, עבירות המצביעות על כך שלא רק במקרה דנן נהג המבקש ברכב שאינו תקין, כנטען ע"י הסנגור (ר' לעיל). 

7.       לא התעלמתי מן הטענה בדבר נסיבותיו האישיות של המבקש הנזקק לרישיון הנהיגה לצורך הסעת אביו הנכה, אולם לא הוצגו בפניי מסמכים רפואיים לעיגון הצורך ברישיון לשם הסעת האב בשל נכותו. מעבר לכך, לא שוכנעתי כי אין בהמשך נהיגת המבקש סכנה לציבור המשתמשים בדרך, ובשים לב לתקופת הפסילה המנהלית, העומדת על 30 ימים והנה מידתית וסבירה, סבורני כי על המבקש לרצות את "תקופת הצינון" במלואה ואין בנסיבות האישיות שהוצגו כדי להצדיק ביטול הפסילה המנהלית או קיצור משכה.   

הנה כי כן, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית או לקיצור משכה, נדחית.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ג, 17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: